פסק-דין בתיק ע"מ 816-08

1.         הערעור הוא על שומות מס שהוצאו למערער לשנות המס 2002-1998 (להלן: שנות המס שבערעור ), בגין הכנסות מריבית במסגרת מתן הלוואות בשוק האפור, ניכיון צ'קים והכנסה מארגון נסיעות מהמרים לרומניה. כמו כן במהלך שנות המס שבערעור הופקדו בשני חשבונות שבשליטתו סכומים של 24,000,000 ש"ח, ממקור לא מוסבר.

            השגה שהגיש המערער, נדחתה והערעור הוגש, לפי סעיף 153 לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה ).

הרקע והנסיבות הצריכים לעניין :

2.         אין חולק כי בכל שנות המס שבערעור, לא הצהיר המערער על הפעילות העסקית, לא הגיש דו"חות ואף לא ניהל פנקסי חשבונות, על אף חובתו לעשות כן, על פי תוספת י"א להוראות ניהול פנקסים (ראה תצהירו של מר אבי בוסקילה, רכז חוליית עצמאים בפקיד שומה חדרה, תצהיר עדות ראשית מש/1 סעיפים 4 ו-5 לתצהיר, להלן: מר בוסקילה . וכן ראה הודאת המערער בנימוקי הערעור בעניין אי הגשת דו"חות במועד, סעיף 1.2).

3.         נגד המערער התנהל הליך פלילי בגין העלמת הכנסות במסגרת ת"פ (ת"א-יפו) 11307/03 בבית משפט השלום ת"א-יפו (כב' השופט מרדכי פלד). על פי הכרעת הדין שניתנה ביום 21/12/06 הודה המערער כי עסק בניכיון צ'קים מבלי שדיווח על עיסוקו לרשויות המס, הודה כי גבה עמלה מלקוחות, וכי ההכנסות מכך הופקדו בחשבונות הבנק שעל שמו ועל שם אשתו עליזה, בבנקים שונים. כמו כן הודה המערער כי ביצע ניכיון צ'קים אצל בני רביזדה, וכי עסק בארגון קבוצות לקזינו "בלינדו" ברומניה שבו שותף היה גם בני רביזדה.

            המחלוקת העיקרית בהליך הפלילי התמקדה בגובה ההכנסות שהיו למערער.

4.         בשומה שהוציא המשיב עוד קודם להכרעת הדין בהליך הפלילי, חויב המערער במס בגין שלושה סוגי הכנסות שהועלמו על ידו: הכנסות בסך 12,000,000 ש"ח בשל הפקדות בשני חשבונות בנקים, הכנסות מארגון מהמרים לקזינו ברומניה, והכנסות ממתן הלוואות ושירות פריטת המחאות.

4.1        השומה בגין הכנסות של 12,000,000 ש"ח, בשל הפקדות בשני חשבונות בנק, התבססה על הודאת המערער לפיה הכספים שהופקדו באותם חשבונות על סך 17,000,000 ש"ח שייכים לו. על פי הכרעת הדין נקבע כי כספים אלו שייכים לשותפו של המערער בני רביזדה. מאחר שהמערער טען כי הוא הגיש ערעור, ולאור הצהרתו כי הכספים שייכים לו, חויב במס בגין הכנסה זו, כמפורט בנימוקי השומה.

            משנדחה הערעור שהגיש המערער, והוא הצהיר בבית המשפט כי הוא מוותר על רכיב זה בשומה, הודיע המשיב כי אינו עומד עוד על פריט זה בשומה שהוצאה.

4.2        כמו כן הודיע המשיב כי לאור קביעת בית המשפט בהליך הפלילי בדבר עיסוקו של המערער כמארגן קבוצות, הוקטנה השומה בגין רכיב זה והועמדה על סך של 132,000 ש"ח נטו, לשנת המס 2001, על פי ממצא שנקבע בפסק הדין החלוט בהליך הפלילי.

4.3        בנוגע לרכיב השלישי בשומה, אשר התבססה על שומה לפי מיטב השפיטה, בהעדר כל ספרים או תיעוד כלשהו, בקשר להכנסה מריבית ממוצעת הנהוגה בשוק האפור, בשנות המס שבערעור (20%) לבין הריבית חסרת סיכון בשיעור המקובל באותן השנים (6%) ולאור סך כל ההפקדות שעל דרך האומדנה הועמדו על 70% מסך כל ההפקדות שהיו (9,800,000 ש"ח) לכל שנות המס, הוספה הכנסה של 1,274,000 ש"ח, לכל שנות המס שבערעור (250,000 ש"ח לשנה).

            על פי ההכרעה בהליך הפלילי הוכח כי סך ההכנסות של המערער מפעילות זו הסתכם ב-11,863,000 ש"ח, לאחר ניכוי הוצאות, כולל צ'קים שהוחזרו. המשיב הדגיש, כי בפריט זה הוכח סכום העולה על סך ההפקדות באומדן כפי שהעריך המשיב.

            עוד קבע בית המשפט בהליך הפלילי כי הכנסת המערער בגין רכיב זה עמדה על 625,638 ש"ח, וזאת על בסיס קביעת ממצא לפיו הריבית שנגבתה הייתה לכל הפחות 5%.

            לדעת המשיב לאור הממצאים האמורים יש לאשר בהליך האזרחי את השומה שהוצאה לפי מיטב השפיטה. לחלופין, להעמיד את ההכנסה על הסכום שנקבע בהליך הפלילי.

טענות בעלי הדין :

5.         המשיב מבקש לעשות שימוש בסעיף 42א לפקודת הראיות, בנוגע לממצאים ולמסקנות של פסק הדין בהליך הפלילי, בהיותו פסק דין חלוט המרשיע את המערער כנאשם, ולראות באלה כקבילים במשפט האזרחי, כראיה לכאורה, ובהעדר ראיות סותרות, כממצאים חלוטים.

            בנסיבות אלה אין לאפשר לדעת המשיב למערער להעיד בדבר היקף העלמה הנמוך מזה שנקבע בהליך הפלילי, ואין לאפשר הצגת ראיה כגון חוות הדעת של רואה חשבון מליניק, וכן עדויות נוספות שהיו במסגרת ההליך הפלילי, ואשר מהוות עדות חלקית ומגמתית, כל זאת בהסתמך על סעיף 42ג לפקודת הראיות.

            זאת ועוד, חוות הדעת של רואה חשבון מליניק דינה להידחות, לעמדת המשיב, גם מן הטעם שעורך חוות הדעת לא הוזמן לחקירה בערעור.

            המשיב מתנגד להגשת ראיות נוספות, במיוחד כאשר המערער לא ניהל ספרים, לא דיווח כלל לרשויות המס בדבר פעילותו העסקית, ונהג כך לאורך כל שנות המס שבערעור.